הפעילות הצבאית
צבי פראנק (אליעזר)
ביטוייה של המלחמה הצבאית היו:
א. ראשון וראשית לפעילות המלחמתית היו
נסיונות הפיגוע והפגיעה בנציגי השלטון, מייצגי הדרג המדיני המסמלים את השלטון הזר, הן בארץ והן בחו"ל, כדי לשוות למלחמה אופי מדיני מובהק.
ב. תחום נוסף המשיק לנ"ל, היתה
הפגיעה בנציגי הממשל, המשטרה הבולשת ושרות בתי הסוהר הבריטיים ובמתקניהם, הן על מנת לערער את בטחונם האישי, הן כדי להסיר מכשול ולגונן על פעילות המחתרת מפני הכוחות הנלחמים בה, והן כדי שהקורבנות יעיקו על העם האנגלי בביתו.
ג. פגיעה
במוסדות השלטוניים הבריטיים לשיבוש סדרי השלטון והמשפט על מנת להגביר את האנדרלמוסיה, לחייב הסתגרות במעין גיטאות ולשבש את הקשר בין האדמיניסטרציה השלטונית לבין האזרחים ובכך לפגוע ביוקרתם.
ד. פגיעה בפיקוד
ותקיפת כוחות ומתקנים של הצבא האנגלי, שיבוש וניתוק דרכי התחבורה ומתקני הקשר על מנת להפוך את האחיזה בארץ ישראל לבלתי אפשרית וכדי לזרוע בהלה בלב אלפים שיחלו בסופו של דבר ללחוץ על ממשלתם ולתבוע את הוצאתם מהאיזור שבו חייהם בסכנה.
ה. בצד הפעילות המלחמתית היזומה והישירה כלפי השלטון הזר, המציאות ותנאי המחתרת כפו על לח"י לנקוט בפעילות צבאית, כדי לגונן על עצמה ולהבטיח את אפשרות הפעולה של המסגרת הארגונית המחתרתית.
לפעילות זו יש לייחס גם השפעה מצטברת בערעור אשיות השלטון הבריטי בארץ. בתחום זה הפעילות כללה:
- התנגדות בנשק, בתנאים מסוימים, לכל ניסיון של מעצר לוחם לח"י.
- הוצאה להורג של בוגדים, מלשינים ומשתפי פעולה שהסגירו לוחמים.
- החרמה בכוח הנשק של נכסים וכספים, בד"כ בבעלות חברות בריטיות, על מנת לספק את המשאבים הדרושים לפעילות המחתרת.
ו. עם הכרזת האו"ם ב29 - בנובמבר 47, לח"י פתח
בחזית נוספת כלפי הפורעים הערביים ברחבי הארץ,
ובירושלים נתפשו, תוך כדי קרב, שטחים שולטים וחיוניים במבואותיה המערביים והדרום מערביים להבטחת הגישה והרציפות עם השפלה.
הגורמים שהשפיעו על אופי הפעילות והיקפן
הפעילות המלחמתית היזומה לעניין בחירת המטרות, טקטיקת ההפעלה, תדירות ומועד הביצוע - היתה מותנית במספר גורמים, שהעיקרים שבהם היו:
- ההדים שיתקבלו בעולם, בבריטניה ובישוב היהודי לנוכח הפעולה, על רקע המצב הפוליטי - מדיני ששרר באותה תקופה.
- ההשפעה של הפעולה על המשך הפעילות המלחמתית.
- זמינות המטרה ואפשרות הפגיעה בה, תוך סיכון מינימלי של הלוחמים.
- הימנעות מאפשרות של פגיעה באזרחים שאינם בעלי תפקידים מובהקים במערכת השלטונית - הבריטית.
- היקף כוח-האדם המיומן שעמד לרשות לח"י על מנת לבצע את הפעולה.
- זמינות המשאבים וכלי הנשק הנדרשים לביצוע הפעולה.
- אפשרות של שילוב ושיתוף פעולה עם האצ"ל לביצוע הפעולות.
מבחינת שלושת הגורמים האחרונים, ניתן לאבחן בפעילות לח"י 3 תקופות:
הלחימה הנקודתית
בשנים 1940 - 1944 המחתרת התגבשה לכלל תנועה לוחמת. בראשית תקופה זו לח"י היתה היחידה שפעלה כלפי השלטון הזר, מספר הלוחמים היה מצומצם, אמצעי הלחימה היו מוגבלים ביותר והמשאבים הכלכליים היו כמעט אפסיים. על רקע עובדה זו, לח"י התמקד בפעולות נקודתיות של התנקשות בנושאי משרות ונציגי השלטון הבריטי. כמו למשל, הוצאתם להורג של קציני משטרה ובולשת, נסיונות התנקשות בנציב העליון הבריטי מייק - מייקל בירושלים והוצאתו להורג של הלורד מוין, שר המדינה הבריטי בקהיר.
הלוחמה הזעירה
משלהי 1944 ועד לסיום תקופת תנועת המרי בשלהי שנת 1946, המחתרת החלה להתעצם בכוח-אדם ובמשאבים שאפשרו אימוץ טקטיקה של לוחמה זעירה בשיטת פגע וברח, בהשתתפות מספר לוחמים גדול יותר ובאמצעות כלי נשק רבים ומשופרים יותר. שיתוף הפעולה עם האצ"ל, איפשר להעצים את ממדי הפעילות. בתקופה זו, הותקפו מפקדות, מחנות צבא ושדות תעופה ומתקנים חיוניים אחרים וכל זה בצד הפעילות המתמשכת לפגיעה נקודתית בנציגי השלטון הבריטי.
המלחמה הכוללת
- מפירוק תנועת המרי ועד עלית לח"י מהמחתרת, ההתעצמות בהערכות הארגונית בכוח אדם, במשאבים ואמצעי לחימה - אפשרה לקיים פעילות מלחמתית בפריסה רחבה על פני כל הארץ ובתדירות הולכת וגוברת. הפעילות כללה, בין השאר, תקיפת מתקנים משטרתיים ומחנות צבא, שיבוש התחבורה הצבאית, הריסת מתקני קשר וכן העתקת המלחמה גם לחו"ל.
- פעילות לח"י בירושלים הנצורה מאז 29 בנובמבר 47 ועד להוצאתו להורג של הרוזן ברנדוט ביום 17/9/48.
מוסר הלחימה
האויב - השלטון הזר הבריטי, וכפי שצוין לעיל ביטוייה של המלחמה בו כללו פגיעה בנציגי השלטון ונושאי כליו, פגיעה במוסדות השלטוניים ותקיפת כוחותיו ומתקניו.
במרוצת כל שנות הלחימה הישירה בשלטון הזר, החל מיום הקמת לח"י בשנת 1940 ועד הורדת הדגל הבריטי מעל ארמון הנציב בירושלים במאי 1948, התגוררה בארץ ישראל אוכלוסיה ענפה של משפחות הפקידות הבריטים ( אנשים, נשים וטף ), שניהלו כאן חיים קהילתיים מלאים. אוכלוסיה זו היתה יכולה לשמש מטרה וטרף קל למחתרת ופוטנציאל להנחתת מכות כאובות.
על אף עובדה זו לא נפלה שערה משערות ראשה ארצה.
אמת היסטורית זו, שאין לה אח ורע במלחמות שחרור של עמים, אופיינית גם לאצ"ל מאז שהצטרף למלחמה בשלטון הזר הבריטי בינואר 1944. מקרה מלון "המלך דוד" (מקום משכנו של מרכז השלטון הבריטי הצבאי והאזרחי ) שפוצץ על ידי האצ"ל על יושביו ( יולי 1946 ) התרחש לאחר שהבריטים התעלמו ביודעין מהאזהרה שנמסרה להם קודם לכן, ומהדרישה לפנות את הבנין.