בחודשי מאי - יוני 1944 יצרו המשפטים תקדים מדיני - משפטי בעל משמעות חינוכית ותעמולתית אדירה.
בימים ההם הופתע השלטון הבריטי, הופתע העולם והופתע אף הישוב העברי בארץ לשמוע בפעם הראשונה מפי נאשמים עבריים את דבר היות השלטון הבריטי בארץ - שלטון זר.
לא עוד מנדטור שאינו מקיים הבטחות כי אם שלטון זר, כובש שלטון בלתי חוקי. בפעם הראשונה הושמעה בגלוי טענת האדנות והבעלות העברית הבלעדית על הארץ הזאת. בפעם הראשונה נשללה הסמכות מהשלטון הבריטי, מחייליו ומשופטיו. המשפטים גרמו לזעזוע רוחני ונפשי עצום. הדברים נכנסו למוחות ולבבות ולא יצאו עוד משם עד צאת הבריטים מן הארץ.

"אנחנו מאשימים את השלטון הבריטי ברמאות זדונית ביחס לאומה העברית, בניצול אמונתם התמימה של היהודים לאינטרסים האימפריאליסטיים שלו.
אנחנו מאשימים את השלטון הבריטי בהסתה וסיוע לפורעים הערבים לרצוח ולענות אלפי יהודים.
אנחנו מאשימים את השלטון הבריטי בסחיטת כספים מהיישוב העברי לאוצרו הוא.
אנחנו מאשימים את השלטון הבריטי ברצח פליטי "סטרומה" וברצח כל היהודים שלא הוכנסו לארץ ונספו.
אנחנו מאשימים את השלטון הבריטי בגזילת נשק יהודי מיהודים בציון.
אנחנו מאשימים את השלטון הבריטי ביחס של זילזול ובוז מעליב ומשפיל אל העם העתיק ביותר והתרבותי ביותר בעולם - העם היהודי.
אנחנו מאשימים ואנחנו השופטים, אנחנו הפוסקים ואנחנו שנוציא את פסקי הדין לפועל. בכל זמן, בכל דרך, ללא רתיעה.
כה כתבנו. לוחמי החרות הגשימו את אשר כתבו, ללא רתיעה, נכונים למצות את התוצאות עד תומן - עד הגרדום. כי תורת החרות לא תורת שווא היא, היא תורת אמת המחייבת את נושאיה, את המאמינים בה, לחיות לפי חוקיה ומצוותיה יום יום ולהיות נכונים למות עליה בעת יידרשו. ועל-כן היא כובשת לבבות, כי בה הערובה לנצחון האומה ".